בלוג

תקשורת אותנטית

לשנות סטטוס בעזרת תקשורת אותנטית

אל תסכימי להישאר ב- Friend Zone

היי יקרות, אני רוצה לשתף אתכן בסיפור אישי איך הומור עזר לי לברר מה בחור באמת רוצה ממני ויותר חשוב – להוביל למה שאני באמת רוצה.

את שי (שם בדוי) הכרתי לפני עשרים שנה. כן, אני כבר לא פרגית. בכל מקרה, בזמנו הייתי סטודנטית צעירה באוניברסיטה העברית בירושלים ושנינו התאמנו יחד באותו חדר כושר. מאחר ושנינו אהבנו לרוץ, קבענו אחת לשבוע לרוץ יחד באצטדיון בגבעת רם. לא אשקר, שי מצא חן בעיניי, הוא היה (ועדיין) חכם, מאוד נאה ומצליח. 

בסיום הריצות המשותפות היינו הולכים לדירה היפה שהוא שכר בעיר והוא היה מפגין את אהבתו לבישול עם מנות חלבון מפנקות מותאמות לאחרי אימון ריצה. הארוחות, כמו גם הריצות, היו מסתיימות תמיד בנימה ידידותית ולמרות הכימיה ששררה באוויר – הוא מעולם לא יזם מהלך. 

הוא לא ניסה לנשק, לא יצר קשר בימים שבין הריצות וגם לא שאל אם ארצה להיפגש באחד הערבים לדרינק או לסרט. לזכותו יאמר שהוא גם לא ביקש ממני לשטוף כלים. ואני? מעולם לא אמרתי לו שאני מעוניינת בו. 

 למה? אולי כי גדלתי בבית מרוקאי וחלילה לי להוריד מכבודי, אולי כי פחדתי מהדחייה ואולי… אלוהים זוכר, הייתי בקושי בת 25!!! 

כעבור  כמה פגישות ריצה, אני בדיוק סיימתי את התואר ועזבתי את ירושלים לטובת העיר הגדולה. הקשר ניתק ואני נשארתי רעבה.

כעבור עשרים שנה…

והנה עוברות להן ככה בלי לשים לב, עשרים שנים נוספות ואני כבר בת 40, נו טוב וקצת (שתיים אם לדייק) ולפתע פתאום אני מקבלת הצעת חברות משי בפייסבוק. כמובן שמתחילה לה התכתבות מלאה בהומור ובכנות והבחור משתף אותי שכל נושא הזוגיות נבצר מבינתו והוא לא ממש מצליח להיכנס למערכת יחסים טובה כמו שהוא היה רוצה. 

הוא כמובן שואל גם לסטטוס שלי, ואני עונה "רווקה אופטימית". לאחר התקשקשות קלה הוא מזמין אותי לארוחת בוקר מפנקת בדירתו בתל אביב, לזכר אותם הימים וסתם כי  בטח יהיה לנו כייף להתעדכן.

הולכת, בטח הולכת. איפור, פן, עקבים קטנים. השקעה שלא נראית כמו השקעה. "קלאס בהרבה מאמץ". מדברים, אוכלים, שותים יין, צוחקים, מתווכחים, מפנים את השולחן, שומעים מוזיקה, דנים בעניינים ברומו של עולם. וככה עוברות להן שלוש שעות ותיכף כניסת שבת והוא כבר מפהק ואני לא רוצה להיתקע בגשם. 

שנייה לפני שאני מתקפלת, אני מסננת לעצמי שאני על טעויות עבר לא חוזרת – "אז תגיד, מה נזכרת בי פתאום, אני שואלת?"

"אהה, סתם", הוא משיב, "קפץ לי איזה פוסט שלך בפייסבוק על זוגיות וזה היה נראה מעניין וחשבתי לעצמי לבדוק מה איתך בימים אלה…"

אוקי, תשובה עמומה של פוליטיקאי בתחילת דרכו. יש מצב שהבחור שוב שם אותי בעמדת הידידה או שהוא פשוט לא מעז? אחרי הכל מי מכין ארוחה כל כך מפנקת של שלוש ביצים + כוסברה לידידה?! בדלת הוא מביא לי חיבוק ואני מציינת שהוא מריח נהדר. "עכשיו את אומרת לי?!" הוא אומר, כאילו שקודם הוא יזם נועז והתעלמתי ממנו. 

נוצר רגע, הוא מסתכל בעיניי, אני בעיניו והוא לא עושה דבר!!! "אל תהיה פחדן", אני מקניטה אותו. "אני לא", הוא ממהר להתגונן, "טוב, אז אם תרצי שוב להתקשקש בהזדמנות אז אני פה.."

אולי זה היה היין או הבושה (או הכוסברה בשיניים …), אבל גם הפעם לא העזתי להגיד, "היה לי כייף אבל האמת היא שאני לא רואה סיבה להיפגש שוב מתי שהוא בעתיד הקרוב כדי להתקשקש. 

אני רוצה זוגיות ואתה מוצא חן בעיניי, עכשיו תעשה עם האינפורמציה הזאת מה שתרצה, העיקר שזה יגיע עם מינימום 20 קארט" (כמו שאני ממליצה לברר בעזרת הומור בקורס הדיגיטלי שלי "תקשורת מקרבת עם גברים") 

תקשורת אותנטית

פעם שלישית גלידה

הבטחתי לעצמי שאם תהיה הזדמנות נוספת – האמת כבר תאמר בקול. ואכן, כמה ימים לאחר מכן היא הגיעה בדמות הזמנה לריצה משותפת בפארק הירקון. כתבתי לו בחזרה, "לפני שאני מתנשפת מאחוריך בחינניות, מדובר בהזמנה לדייט או במפגש חברי? כי אני מוכנה להזיע רק אם אני מקבלת בסוף נשיקה צרפתית."

 לקח לו כמה שניות להגיב עד שההודעה המיוחלת הגיע, "טובבב, הפתעת אותי, לא ציפיתי לזה…לא ממש יודע איך להגיב לזה, נראה לי שאולי כרגע נשאיר את זה בתחום הידידותי, לא מוגדר ואולי הזמן יעשה משהו… מה את אומרת?"

"שפחות –😊", עניתי, "פחות מחפשת ידידים בשלב הזה, אבל אם כבר ידידים, אז עזוב את הריצה, פשוט תזמין אותי לסטייק!"

אז כן, העולם מלא בגברים ביישנים, הססניים, לא החלטיים, לא מעוניינים. אז חובה עלינו, נשים יקרות, לנהל אנחנו את חיי האהבה שלנו, ליזום, לברר, להגיד את רגשותינו בצורה כנה וללא מניפולציות, וכאן, יקרות, ההומור יכול לעזור לנו המון. 

הוא מתפקד בתחילת קשר רומנטי כגלגל עזר נהדר שעוזר לנו לא רק לתקשר בצורה אותנטית רגשות וצרכים, לברר אי הבנות ולישר הדורים, אלא לעשות את הכל בקלילות ובהרבה חן. 

בקורס הדיגיטלי שלי "תקשורת מקרבת עם גברים", אני מלמדת איך לתקשר בביטחון, באותנטיות ובקלילות את הצרכים והרצונות שלו בתחילת קשר, כי אין תחושה סקסית יותר מאותנטיות).

אז אולי זה לא הצליח איתו, וכנראה שהוא גם לא הנכון עבורי, אבל לפחות לא בזבזתי ריצה סתם!

שתף המאמר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אשמח לקבל פרטים על הקורס

דברו איתי!
איך אוכל לעזור?
דילוג לתוכן