להתקשר? לחכות שהוא יתקשר? לשלם? לרמוז לה שאשמח אם נתחלק? כל כך הרבה תהיות עולות בתחילתו של קשר רומנטי, ועדיין לא התחלנו בכלל לדבר על סקס, מהנושאים שהכי קשה כנראה לדבר עליהם. כי למרות תלבושות האירוויזיון הססגוניות, אנחנו עדיין חיים בחברה שמרנית, באים מבתים מסורתיים וחלקנו סובלים מדימוי גוף נמוך. זה אומר שלרבים מאיתנו עדיין מאוד לבקש את מה שאנחנו באמת רוצים ומפנטזים עליו במיטה, כמו גם להבהיר לצד השני שהנשיכות שלו משאירות עלינו סימנים מביכים ושהצרחות שלה מעירות לנו את השכנים. אז איך מעבירים ביקורת במיטה בלי להביך את הצד השני, ואיך לבקש מה שאנחנו רוצים בלי להרגיש כמו שחקני פורנו זולים? הפתרון האולטימטיבי והזול להחריד הוא הומור.
אסף (השמות האמיתיים שמורים במערכת) הוא חבר טוב שלי, ובנוסף הוא גם גבר שאוהב להעניק בכל המישורים (לא לי!). באחת הפעמים הוא התלונן בפניי שהבחורה שאיתה הוא התחיל לצאת מסרבת להעניק לו בחזרה. פעמים רבות, אחרי שהוא מסיים לענג אותה ומחכה יפה שהיא תשמח להעניק לו בחזרה, היא פשוט מסתובבת והולכת לישון. מאחר שלא היה לו נעים לבקש ישירות, שלא יראה חלילה כאילו שהוא עוסק כאן בפנקסנות, הוא פנה אליי בתהייה איך להגיד את זה מבלי שיתפרש שהיא חייבת ושהוא דורש.
הבהרתי לו שזה לגמרי לגיטימי שהוא חש מאוכזב מהסיטואציה, ושזה בסדר שהיא תדע איך הוא מרגיש. בכל קשר מתקיימת מערכת יחסי גומלין שבה אנחנו מצפים גם לקבל, אמרתי לו. זה לא שצריך לנהל כאן יומן מעקב בסגנון "את חייבת לי 2.45 אורגזמות, אבל לא הוספתי ריבית", אבל ברור שכל דבר שאינו מאוזן יוצר בעייתיות. באהבה אמיתית כיף לתת לא פחות מאשר לקבל, ואם זה לא תמיד כך, זה עלול להעיד או על חוסר משיכה או על פחד מאינטימיות. "למה שלא תצחק על זה?", הצעתי לו, וכשהוא ביקש דוגמאות השבתי: "שמתי לב שאת לא מחזירה לי… אני מבין שהוא גדול מדי?". בדרך הזאת נפתח צוהר לשוחח על הנושא ברצינות ולנסות לברר למה היא נמנעת מכך. מי יודע? אולי יש צדק בדבריו. ומאחר ורובינו לא מודעים לכוח של ההומור בנושא הזה, אנחנו מעדיפים לרוב לשתוק, להיעלב, להניח הנחות ("היא לא נמשכת אליי"), ואז פחות להשקיע במקום פשוט לברר.
במקרה אחר, חברה טובה הרגישה שבן זוגה הטרי לא להוט לקיים איתה יחסים. באחת הפעמים שהם שכבו יחד במיטה, היא חייכה אליו ואמרה: "אני רואה שאתה מאוד עייף לאחרונה. זה יעזור אם אביא מישהו נוסף שיעזור לך?". המשפט כמובן תקף לשני המינים ובהנחה שלבני הזוג שלכם יש חוש הומור. מטרת השימוש בהומור כאן היא לא בהכרח לפתור את הבעיה אלא בעיקר להציף אותה. לאחר שהדברים מועלים על פני השטח בהומור, רמת ההתנגדות והלחץ מלדבר אותם ועליהם יורדת, ועכשיו הקרקע מוכנה להקשבה מלאה.
נעים מאוד, ריח לא נעים מאיברי המין. אתם באמת רוצים לפנק את הצד השני אבל לא מסוגלים. זה לא הם, זה הקארי. מצד אחד, אתם מעוניינים לענג אותם, אבל מצד שני, איך נכתוב את זה בעדינות? לא כולם אוהבים "חריף". מה עושים בסיטואציה כל כך רגישה? איך מסבים את תשומת הלב של הצד השני לבעיה והאם בכלל אפשר לתקן את התקלה? ובכן, כדאי להבין שרוב האנשים שסובלים מריח רע מאיברי המין שלהם מתקשים להריח את עצמם באזורים האלה, ולכן סביר להניח שהם כלל לא יודעים שיש בעיה.
השלב הראשון הוא להסב את תשומת לבם לנושא. דרך אחת לפתוח שיחה על הנושא היא להגיד לבת הזוג, "רציתי לשתף אותך בכך כי אם לי יהיה נעים אז גם לך יהיה נעים", ובכך להעלות את הנושא לשיחה. וכדי שהצד השני לא יעלב, חשוב ביותר לפתוח במחמאה: "אני מאוד נמשכת אלייך ודווקא בגלל שאני לא רוצה שחיי המין שלנו יפגמו, אני אשמח לשאול אותך – מה מדיניות הורדת השיער שלך שם למטה, והאם זה נתון למשא ומתן לטובת שני הצדדים?"
רק אל תשכחו שהיגיינה ניתן לשפר, אבל ריח גוף נשאר לעולמים, כך שאם האחרון זאת הבעיה, אף תרסיס פיצ'ולי לא יפתור אותה וזוהי אינדיקציה מאוד חשובה למידת ההתאמה בין בני הזוג. במקרה כזה, ותרו על ההומור והסקס והישארו ידידים. אתם אוביוסלי לא נמשכים.
אנחנו עדיין חיים בחברה שמרנית, באים מבתים מסורתיים וחלקנו סובלים מדימוי גוף נמוך. זה אומר שלרבים מאיתנו עדיין מאוד קשה לבקש את מה שאנחנו באמת רוצים ומפנטזים עליו במיטה, או שאנו מתביישים להעיר על דברים שמפריעים לנו. מה עושים? צוחקים על זה! אודליה יקיר עם הדוגמאות
אם בתחילת הזוגיות הומור משמש יותר ככלי לפלירטוט, יצירת משיכה מינית וקבלת תחושת ביטחון במצבים עמומים, הרי שבזוגיות ארוכת שנים הוא הופך להיות הכלי שמאפשר לנו "לסבול" את נוכחותו של האחר. אודליה יקיר עם הדוגמאות
חוש הומור מוגדר כערוץ תקשורת יעיל ביותר, בהנחה שהצד השני מבין אותנו. אך כאשר אנו נאלצים להסביר לצד השני את הבדיחה, זה בעצם אומר שאנחנו לא באותו הראש, ובמילים פחות עממיות – שיש לנו קצר בתקשורת. אז האם הומור לא זהה הוא דיל ברייקר בקשר?
